פתחתי את היומן בתאריך של היום לפני 10 שנים, וזה מה שהיה
כתוב:

"אני לא יכולה להפסיק לחשוב אליו, אני אוהבת אותו כ"כ בחיים
אני לא יפסיק לאהוב אותו, הוא פשוט אהבת חיי!
ראיתי אותו היום, הוא היה עם חברים שלו בתחנת אוטובוס חיכה
שהאוטובוס יגיע, הוא היה כל כך חמוד וחתיך ומתוק פשוט אי אפשר
לתאר עד כמה מושלם הוא היה, אני כל הזמן חושבת אליו, איך הוא
ישב שם עם חברים שלו כל כך חמוד.... כל כך חתיך..... כל
כך......
אני כבר לא יודעת מה לעשות, אני פשוט לא יכולה להסתיר את
הרגשות שלי יותר, אני יושבת עכשיו בחדר תוהה מה לעשות, אם לספר
לו, או לא לספר, מה יקרה אם אני יספר לו והוא יגיד לי שזה חד
צדדי? ההשפלה, ההרגשה הנוראית זה פשוט יהרוג אותי! אבל אם אני
לא יאמר לו את רגשותיי אליו, אני יחייה את כל חיי ובמחשבה ש'אם
הייתי....'
אני פשוט לא יודעת מה לעשות!"

היום אני כבר מאורסת וממנו כבר שכחתי מזמן, האהבה שלי אליו...
הייתה משהו מיוחד אבל זאת לא הייתה אהבה אמיתית, בגיל 13 לא
מרגישים עדיין אהבת אמת, כמה שהיא ארוכה, כמה שהיא מתישה, וכמה
שקשה לחשוב על חייך בלעדיי אותו אדם, זה אולי אהבה... אבל לא
אהבה אמיתית...