לובשת חולצה יפה אדומה
מותחת קו שחור בתוך עיניי
ממלאת את לבי בנשימה
ונושכת קלות את שפתיי

מדליקה את המנורה הירוקה
ונרות בשומים וקטורת
מקפלת את הכביסה הזרוקה
את הדלת מאחורי סוגרת

שומעת בלוז מלטף ועצוב
על אהבת יהלום ורכבות
ואיני מחכה לך, אהוב
כבר לא נותרו לי סיבות.

כותבת שירים בחשכת חדרי
והדמעות תקועות לי בגרון
אבל כל המצב הזה מקרי
כבר יודעת שיש לי פתרון

בעצם זה לא כזה נורא
להיות רומנטית עם עצמי
יותר בלבי אליך לא אקרא
לתת אהבה, יש לי כבר למי...

לעצמי.