[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







שיר אלוני
/
עוד אגיע רחוק

כן, אתם יכולים להיות בטוחים בזה, במאה אחוז. עוד אגיע רחוק.
כל מה שאי פעם קיוויתי שיקרה לי, אכן קרה.
באופן הבסיסי ביותר, אני כישלון. אפס מאופס. האדם הכי משעמם
שפגשתם. לפחות אני מודע לזה. וזאת בניגוד למה שהגננת ציפי חשבה
עלי, שאני עילוי, הילד הכי מוכשר שהיא אי פעם ראתה.
ככה זה, כל חיי חלמתי על החיים האלה בדיוק: דירת חדר וחצי בפתח
תקווה, אישה שמנה עם סנטר כפול וסינר מלוכלך מבישולים, 3 ילדים
שמתרוצצים לי בין הרגליים ורוצים לקרוע ממני את היד שעוד נשארה
לי.
חשקתי, כל כך חשקתי בעבודה שיש לי: פקיד זוטר בסניף הדואר
השכונתי, ממיין את הכל לפי המיקוד. העיניים יוצאות ממקומן מרוב
עייפות... להסתכל כל היום על המספרים האלה ולתת לעצמי מנוחה
שבה אני מסתכל איך הזקנים רבים ביניהם מי היה הראשון בתור.
עוד מנעוריי דימיינתי את החיים האלה, ואיך אגרום לזה להתגשם.
שלא תחשבו שזה פשוט. ממש לא. הייתי צריך ללכת נגד כל כך הרבה
אנשים, בעיקר נגד ההורים הנפלאים שלי, ששאפו בשבילי שאגיע
לוילה עם בריכה, שתהיה לי אישה כוסית שלא יודעת לבשל או בכלל
יודעת משהו מהחיים שלה. הם רצו שאעבוד במשהו מהדברים האלה
שאנשים כל כך נוטים להחשיב, שאהיה מישהו מיוחד.

לא, לא ולא. לא הייתי מוכן לוותר להם ולפספס את הזדמנויות חיי.
בכל מסיבה שהייתי בה, דאגתי להיראות הכי מוזנח, להיות מסריח
מסיגריות ושיהיו לי כתמי קפה על החולצה הלבנה. גם אם בטעות
הייתה ניגשת אלי איזו יפיפיה שמצאה חן מסוים בנעבעכיות שלי, או
במה שלא הצלחתי להסתיר מהיופי שלי, דאגתי לשעמם אותה בהרצאות
על איך מחליפים צינור מתחת לכיור כשהוא נסתם, או על עבודתי
הזמנית בתור מחלק פיתות, צפונית לבני ברק.

הצבא היה לי ממש קל, לעומת מה שאני כל הזמן שומע, שאנשים ממש
סבלו מהשירות שלהם. כל כך נהניתי שם... כל מה שביקשו ממני זה
להיות מוצב במחסן של איזה יחידת חינוך בפיקוד, וזה בעיקר אומר
שהתפקיד שלך הוא להיות עציץ צבאי, ולא יותר. למרות שאני יודע
שהייתי יכול בקלות לנסות להיכנס לתפקיד שדורש קורס קצינים, כי
היו לי את הנתונים בשביל זה - לא הייתי מוכן אפילו לנסות את
זה. מהרבה בחינות, החיים שלי ניצלו. בשביל מה להיות קצין
במלחמת יום הכיפורים, בשביל שאחר כך יכתבו כתבות על הפאשלות
שלך?...

אני אדם מאוד מאושר. אתם בטח חושבים: על מה האידיוט הזה מדבר?
איך יכול להיות שהוא לא רוצה להתאבד מרוב אפסיות קיומית?...
תתפלאו! אלה השאיפות הגדולות שלי, וכל יום ויום אני מתקדם
לקראת מטרותיי הגדולות: להמשיך להיות בדיוק ככה, ולא להשתנות
אף פעם.

זאת הדרך שלי להיות נאמן לעצמי. אני לא צריך לדאוג שעלולים מחר
לפטר אותי, כי אני הכי מוצלח בעבודה המשעממת שלי. אני יודע
שאשתי לא תתאהב באף אחד אחר, וממילא אף אחד לא ירצה אותה.
ומעל לכל, אני לא מוכר את נשמתי לשטן, עבור שאיפות מטומטמות
שהחברה והאידיאלים שלה מתעקשים שהן הדברים שכל אדם אמור לרצות
בחייו.

אני אפס, כישלון, הכי שטחי ורדוד, וגם מגשים את עצמי.

נראה אתכם עושים את כל זה!







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מרטין לותר
הקינג!


תרומה לבמה




בבמה מאז 25/3/06 21:19
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שיר אלוני

© 1998-2022 זכויות שמורות לבמה חדשה