נפל לו פרעוש על ראש של עכברוש, גירד לו מחוש ושאל העכברוש:
"עכברוש עכברוש, האם אתה רוצה לבחוש?"
ענה העכברוש:" לבחוש, במה?, מי זה שם שוזר לי זממה?"
ניער העכברוש את הראש, באמתלה, ניסה הוא בכוח להפיל הצרה.

החליק הפרעוש על צידו השמאלי, נפל אל הראש וקיבל מכה.
חבול אך מתון ניתר לרגליו, גירד ישבנו,
ניער מחושיו ואמר חיש מיד!
"אל תתנער, אל נא תפחד, זה רק אני הפרעוש הנחמד!"

ענה העכברוש: "שום פרעוש, שום נחמד, הואיל בטובך לרדת לי
מהגב!"
הלום בתמיהה ענתה הצרה: "גב? איזה גב?, אני על ראשך מנסה לטכס
עצה.
אולי תקשיב, אולי תשמע? אולי בכל זאת תעניין היא אותך?"
נאנח העכברוש, הרהר וחשב, מה רוצה פרעוש זה עכשיו?
החליט וענה, לפני שסבלנותו תפקע: "דבר, דבר אתה!"

חש הפרעוש כי הכחדה ממענת וקרבה, ניסה בזריזות לסחוט הברקה, אך
חשש היכה.
הרכין ראשו וחשב בקצרה, הרגיש בחובו חיל ורעדה...
ללא היסוס וללא סיבה פלט לפתע והתוודע: "אל תתרגז, אל נא תפגע
שלוש פרעוקות בביתי ופרעושה, כל משפחתי בצרה!"

ענה העכברוש, עם הרמת גבה וקורטוב דאגה: "ספר לי נא, מה
הכמיהה?"
סיפר הפרעוש מוכה הדמעות: "אתה עכברוש גדול ומגודל, קל לך
להשיג מאכל, עזור לנו נא להשיג הגבינה השוכנת שם במרומי
המגירה,
בחישה קטנה בענייניי בעלת הדירה והגבינה מובטחת לך".

חשב עכברוש ופנה לפרעוש: "סולד אני, חרד לבחוש,
אם אנסה להשיג הגבינה חושש אני שאסיים עם נעל, כתחליף לראש."

בעוד הוא חושב ואינו שם לב, ישנו בבית, מורעב נוסף שתאוותו על
סף...

כהרף עין וללא התראה הגיע משום מקום חתולה נוראה, זינקה,
ובמהירות מבהילה חטפה העכברוש ובלעה אותו, כלא היה.
למרבה המזל או כך זה נראה, קפץ הפרעוש ונפל אל פרווה, ללא כל
היסוס וללא מחשבה, נעץ את שיניו בעורה הוורדרד, ניזון וניזון,
פוטם עד תום,
מאושר בחלקו אשר השיג עם קצת אמון ורצון.