"עכשיו זה רק אתה ואני," היא מלמלה והתיישבה מולו. הוא התחיל
לחלק את הקלפים. תמיד הרגיז אותה שלא נתן לה לחלק את הקלפים,
אבל שמרה את זה בבטן. היה חשוב לה לשמור על קור-רוח, בינתיים.
היא הסתכלה בקלפים שלה והציצה בו. איך שהוא מצליח לא לשנות
הבעה במהלך כל המשחק. תמיד כל כך אדיש ורגוע. אבל הפעם, הפעם
אני חייבת לנצח אותו, היא חשבה.
הוא המשיך לחלק קלפים, והיא, במאמץ נואש לשדר ביטחון התחילה
לרעוד. רק שלא ישים לב...
הוא חילק לה את הקלף האחרון שלה. היא כבר ידעה שזה אבוד, היא
שוב נפסלה.
"אני שונאת אותך!" היא צעקה וקמה ללכת. אז חזרה וכיבתה את
המחשב. היא אף פעם לא אהבה לשחק את משחקי הקלפים הגרועים של
ווינדוס, וחוץ מזה, המחשבים פולטים קרינה.