מי לימד אותך לשקר, מי?
כשאמר לך שאת היחידה
מי?
שרימה אותך והשאיר אותך זנוחה?
מי?
שנתן לך לנדוד בין שאריות של תקווה
מי!?
הוליכך תועה ובודדה, בחשכה,
עד שאיבדת צפון מדרום
אדם מדם.
וזרקך מעולמו ללא אומר מילה?
שלא שעה לקריאותייך בזמני מצוקה
והקריב רגשותייך על מזבחות הגאווה
שתומו וטיפשותו עומדים לו
כסבך לעינייך
ומבעדם רק ניצול ורוע קר, ואין אף טיפת חמלה
הרוצח אחיו בדם רעיו
ואולי כעת את מבינה
שאדם הוא חוט שזור
בין אלפי מכונות תפירה.
ורוע, וטוב
ושאר הבלי בינה
לא יובילך קרוב יותר, או רחוק יותר,
לשום אמת נפלאה
ומה אני בסך הכל,
מרוץ אצבעות אינסופי
על גיטרה קרה, שבה אני מזמן לא מנגן.
היא מנגנת בי. |
