[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







נועה ולנר
/
סוזן ולאונרד

הרוח האירונית של פברואר מנשקת פני עוברים ושבים. סוזן
ולאונרד, מופרדים מן ההמון בבועה דקיקה של אהבה אמיתית, הולכים
שלובים, צעדים של הליכה על מים, היא לובשת את נוצות המלנכוליה
והוא אורז את עצבותו בחליפת שלושה חלקים של עליבות.
הוא מכיר את טירופה ויודע את טעם דמעותיה ואת הצלקות הקטנות
שחרוצות בסכיני עינויים מתחת לצלעותיה.
והיא יודעת את בדידותו ואת החורים העדינים שאוכלים בו עצבות.
היא טומנת את פניה הדומעות בכתפו, היא תיקח אותו אליה, היא כבר
יודעת ומפריחה נשיקת פרידה חלושה ומדביקה אותה על הפרחים
והזוהמה העלובה שמקיפים את הרחובות הכבדים.
לאונרד יזמזם לה שיר על אהבות שנספו והיא תעפעף אל מול פניו
המוכרות לה עד כאב.
הוא יפשיט אותה לאט, יקלף שכבות של מבוכה בקדושה של אוהב
ויעביר אצבעות נרעדות על ששייך לו גם ללא דברים.
היא תאהב אותו בפשטות כנה, ותלחש לו, בקול צרוד של השלמה,
סיפורים ששייכים לאנשים הבודדים באמת.
הוא יפריח ענני עשן כבדים ויאהב אותה בליטופים של אצבעות
כואבות על קו הלחי המשורטט שלה.
היא תבכה בשקט דמעות חמות והוא יכין את ידו לאסוף את שנשפך.
הוא כותב והיא שרה את ששכח לומר, הוא כואב את בדידותה והיא
עצובה את כאבו.
הם מזינים את עצמם בצלילים פוצעים של עונג בהרגל כמעט אנושי,
גומעים לתוכם מילים חדות של קולות מיוסרים.
הם המילים שתמיד רציתי, מביטה עליהם ממגדל העשוי מעץ ובדידות,
ולב של אבן.
סוזן ולאונרד, טופפים לאיטם על מדרכות הומות ומושיטים אליי יד
אוורירית ומזמינה,
לראות,
אהבה.




נכתב בהשראת השיר "suzanne" של לאונרד כהן







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כתבתי יצירה
כסלוגן, וזה
יבלבל אתכם
כהוגן. שכן לא
ברורה הכוונה,
של אותה הפואמה.
והסוף אינו
חשוב, עוד יכלאו
אותי בכלוב. אז
אומר שלום חבר,
בסוף אני עוד
אתבגר. ולא אעשה
את זה יותר.


צרצר מטושטש
קמעה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 25/3/06 14:21
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נועה ולנר

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה