הוא חיבק את מותני, ואני נצמדתי אליו.
הוא לא מתאהב בקלות, כבר המון זמן לא הייתה לו מישהי קבועה.
ואני, מכל הבנות, זכיתי בו.
ממש כמו סינדרלה שזכתה בנסיך.

אז מה אם אני לא אומרת בדיוק את מה שאני חושבת?
אז מה אם פה ושם אני מזייפת את הדעות שלי?
ולפעמים מתעלמת מדברים שמפריעים לי..?

למה אני לא יכולה לחיות את הרגע הזה, להנות ממנו, ולמצות אותו עד הסוף?

היו לי כמה שניות לברוח.

ומה יקרה אם הוא יתנפל עלי, כמו שקרה בפעם האחרונה, ואז שוב אאלץ לברוח מכאן?

הדלת שנפתחה קטעה את מחשבותי.
כבר לא יכולתי לברוח.
עמדתי מולו.
הוא הביט בי, בעיניים פעורות.

קיוויתי שהוא יחבק אותי, ירגיע את כל הפחדים שלי.

המשכתי לשתוק.

נשמתי עמוק, מילאתי את עצמי באוויר.
זאת אהבה כל כך גדולה. אתה בכלל לא מסוגל להבין.

אני מתכוות להתחתן איתו.