יש לי אצבע בתוך העציץ. כך בין שתיל נענע אחד לרעהו, נחה לה
האצבע - זקופה ותמירה.
ביום חורף בהיר אחד היא נחתה לה במרפסת שלי, הישר אל תוך
העציץ. אחרי שבחנתי אותה ארוכות מכל זווית אפשרית הגעתי למסקנה
שזוהי אמה. לא סתם אמה - אמה זקורה.
בדיוק מתחת למרפסת שלי התפוצץ בעל האמה, אבל גם כשהמוות התגנב
אליו בהפתעה, לא יכול היה ללכת מבלי לומר את המילה האחרונה, אז
הוא זקר לי אצבע - תנועה מגונה.
הצצתי מבעד לזגוגיות השבורות של מה שהיה עד לא מזמן הויטרינה
שלי, אל הרחוב ההומה, ספוג הדם, הרסיסים, הגופות, הכבאים,
המשטרה, אזרחים סקרנים, והחברה קדישא.
חרדי מזוקן אסף חתיכות בשר, שהיו פעם אברים חיוניים פחות או
יותר לבעליהם. העברתי את מבטי מהחרדי אל האמה ובחזרה. לבסוף,
ברגע של זעם, נטלתי את האמה והשלכתי אותה על החרדי. האמה נחתה
על השטריימל שלו. הוא הביט מעלה, מנסה להבין מאין הגיחה האמה.

אולי חושב הוא כי זוהי אצבע אלוהים...