כל רגע שעובר,
כל שנייה שחולפת,
הופכים את זה ליותר קשה.
כל זמן שעובר,
גורם לנצח ללכת לאיבוד,
במעמקי הזמן...
בלי תחושה, בלי הוויה,
כמו שהוא - נצח בלתי מתממש!
כאב גופני,
כשלמעשה הוא פנימי,
לא מוותר,
הוא משריש שורשים,
הוא הופך לחלק מהגוף -
שנגעת בו רק אתמול.

שאלת אותי אם הזמן משתנה,
איך זה שאנחנו לא?!
אמרתי לך,
שהזמן לא משתנה,
הוא רק חוזר על עצמו...
וככה גם אנחנו!
לא אנחנו משחקים תפקיד בזמן
אלא זה הזמן שמשחק בנו.
ועם זאת, פנינו הם אלה שמועדים,
אל המחר, הבלתי נגמר.

עוד רגע...
 עוד שנייה...
   זה הלילה שמתדפק על חלוני!