לא מזמן התחלתי בעבודה חדשה הקשורה בקייטרינג. הבוס היקר שלי
לקח את כולנו לאירוע חגיגי באופן מפתיע שבו נאכל אוכל טוב
ונשמע הרצאות בנושאי שירות לקוחות וכדומה.
הערב החל כמתוכנן, הכל היה רגוע ושקט, ישבנו בקרבת הבמה, שמענו
הרצאות מיודעי דבר בתחום הקייטרינג, צחקנו, אכלנו ונהנינו.
השלווה הופרה כאשר אישה לבושה שחור נכנסה ברוח סערה אל הבמה
והחלה לנאום... איש לא הקשיב למשיגת הגבול, והמאבטחים הוזעקו
להרחיקה מהאולם, ולפתע הרגשתי יד אוחזת את צווארי בחוזקה
ומצמידה אליי מתכת קרה.
ואז, כאשר כל תשומת הלב הופנתה אליה, החלה האישה לדבר:
"בכל 10 דקות נרצח אדם בחדר מלא אנשים, ואיש לא מנסה למנוע
זאת, לאיש לא אכפת".
הקהל היה המום ומרותק ממנה. אפילו המאבטחים שכחו לרגע שמישהו
מאיים על חייה של מישהי שנמצאת כרגע באחריותם.
"לפני שמונה שנים בדיוק, הייתי באולם כזה בערך, אולי קצת יותר
קטן, במהלך אירוע פלצני כמו זה. גם אותי תפס מישהו כבת
ערובה... אך לאיש לא היה אכפת מספיק, והאיש ירה בי בקור רוח עד
שאיבדתי הכרתי וכמעט איבדתי את חיי", המשיכה לספר ולהצמיד את
הסכין יותר ויותר אל גרוני.
"חודשים שכבתי בתרדמת... ולאיש לא היה אכפת. ומאז, כ"שירות
לאומי" אני עוברת בכל שנה בדיוק באותו יום באולמות גדולים,
ובודקת... בודקת לכמה אנשים זה יזיז אם אשסף את גרונה של
הבחורה הזו".
באותו רגע איבדתי את הכרתי... היא לא חתכה אותי או משהו כזה,
אבל כבר לא יכולתי לעמוד בכך... היא היתה בהלם לכמה רגעים,
והמאבטחים ניצלו זאת והשתלטו עליה. החזירו אותה למוסד ממנו
ברחה.
הסיפור שלה נכון, אגב.
בכל 10 דקות נרצח אדם בחדר מלא אנשים. לעתים פיזית, לעתים
נפשית, אבל עובדתית.
בכל 10 דקות נרצח אדם בחדר מלא אנשים. כנראה שלרוב לא אכפת.