בפסיעות שקטות תחת מעטה צמרות
הגעתי לקרחת היער, ומסביב צעקות
עיניים מביטות בין השיחים, מקנאות
ואני ניצב מול מראה עגולה, עירומה
עומדת לבדה על מרבד ירוק עד
בתוכה הוא ניצב לבדו במדבר
מסביב עצים מתים זה שנים מכבר
הכל מת, לא אדם וחיות בר
האדם שמולי הוא אני לא אני
הוא מרשים וגבוה ועוזו רב
הדיונות מכסות אותו עד ברכיו
ואותי העשב מכסה על כל גבעוליו
הוא לא נד לרגע, מבטי נעול על עיניו
לפתע הוא מנער את החול, ומנסה לשבור את המראה
מנסה לשבור את הכל
את המכה הניצחת אני השאלתי
עכשיו האיד משוחרר לתמיד. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.