דריה פופוב / האור כבה |
שערה הסמיך שהיה פעם שחור,
נידלל ונהיה לאפור
שפתיה שהיו ורודות ומלאות,
הצטמקו והבהירו עד לובן.
עיניה הגדולות והירוקות,
התקווצו וצבעם הפך לאדום.
ונשמתה כעזבה את גופה,
ובה אין טיפת שימחה.
השפתיים כבר מזמן לא חייכו,
והעיינים כבר חודשים לא קרצו.
והנה כעת חיוך על שפתיה ,
ולבושה בשמלתה הנאה.
רק חבל כל כך חבל
שאת צוארה מקשט עכשיו
לא תכשיט אלה רק חבל עבה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|