לורה לב / הצדעה לרון ארד |
רבים עליך כתבו
שוררו
סיפרו ואף תיארו
בפרטי פרטים
במליון סיפורים
על ילדותך
על עולמך
על מחשבתך
ועל משפחתך...
שנים מחפשים עקבות
ניצוץ חיים
לדעת מה עלה בגורלך
למצוא ולו זכר לכף רגלך הקטנה..
מביטה בתמונות
רואה את חיוכך
רואה את חיבוקך
רואה את מדיך הכחולים
גאה מול הוריך היקרים
מחייך למצלמה
לחברתך שהיום אשתך
וחושבת עליה
על אשתך
ועל בתך יחידתך
הן כבר מזמן לא צוחקות למצלמה
גם לא מחייכות במבוכה
הן רק יודעות כאב ותוגה
הן כבר יודעות מהו אותו חייל במדים
שמצדיע להורים
בסיום קורס הטייסים
הן כבר ראו את דמעות השמחה
וכבר ראו את דמעות התוגה
והן עדיין אותך זוכרות
עדיין מקוות מתפללות
לעמוד שוב מול המצלמה לחייך במשובה
להסמיק מבושה
כשתעמוד לצידן
ותישק על לחיין
אז אם אתה אי שם שומע תפילה חרישית
אך מאוד עקשנית
תדע שהן לא לבד במלחמה
שתשוב אליינו חזרה...
שהן לא לבדן
שמחכות מתפללות
מקוות
מייחלות
שאיתן יש עוד המון המון דמויות..
שרוצות לראות את תמונתך
על גביי העיתון
שהלוואי והיה זה היום
נושק על לחיין
מחייך לעומתן
ומחייך אל כולם....
ואומר נגמר הסיוט
נגמר הגהנום
חזרתי אל ביתי בשלום......
אוהבים אותך רון כולנו
מי ייתן ותהיה כבר איתנו .....
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|