שולה הפנינים שוב מכניס את ראשו מתחת למים צלולים וקרים. עורו
ברווז, כפותיו כחולות, אך דבר לא יעצור אותו מלצלול. פוקח
עיניים ובוהה אל תוך המליחות המנצנצת. מנסה לאתר איזו צדפה
נסתרת ששום צולל אחר לא ראה לפניו, והמשימה קשה. שולים כה רבים
כבר צללו פה במשך שנים. הוא מעדיף תמיד לאתר את הצדפה כבר
מלמעלה, כדי לחסוך צלילות, אבל לרוב הוא מחפש אותה תוך כדי
צלילה. כך הוא עושה גם הפעם. מפנה את גופו הרזה כלפי מטה ודוחף
בידיו את המים, כאילו לא את עצמו הוא מנסה להוריד כלפי מטה,
אלא את הים הוא שולח אל השמים. הלחץ באוזניו עולה, ויצורי הים
קרבים לטווח ראייתו. סוסון ים אדום מימין, תוכינון צבעוני
משמאל ולקרדה אחת מרושעת ממש מלפנים, בוהים בו באדישות בעיניהם
הקרות. הם בני בית במעמקים, ואילו הוא, אחרי כל שנות הצלילה
שלו, אינו אלא אורח לזמן קצר. "לו רק היו לי זימים וסנפירים" -
הוא חושב - "לו רק הייתי דג". אך לדגים אין עניין בפנינים.
לולא שריונה המגונן של הצדפה, היו טורפים את בשרה הענוג,
ומקיאים את הפנינה מקרבם. הוא מחליט לצלול עמוק יותר, למרות
שהאוויר בראותיו מתמעט, ואפילו בעיניהם הקפואות של יצורי הדם
הקר נדמה שמשתקפת פליאה. הם עוקבים אחריו במבטיהם, ונמלטים
במכות זנב נמרצות כשגופו נעצר בתנועה פתאומית, עיניו נפקחות
בתדהמה וליבו מתחיל לפעום בקצב מסחרר. צדפה ענקית מסתתרת בחריץ
קטן, מתחת לבליטה בריף האלמוגים. הוא שולף את סכינו ומתקרב
אליה. למרות שחוסר האוויר כבר מורגש אצלו הוא משתהה קצרות
לידה, מתבונן ביופיה. מתפעל מהחספוס על שלדה הקרני ומוקסם
מבשרה הסגול, המנוקד, התפוח, שניבט אליו דרך החריץ המפותל שבין
מלתעותיה. בתנועה חדה הוא מחדיר את הסכין בדיוק באמצע מפתחה של
הצדפה, וכופה עליה לפתוח את סגור ליבה בפניו. במקום לב, על מצע
של בשר סגול, מבהיקה פנינה לבנה ענקית. חוסר האוויר מורגש כבר
היטב, וריאותיו מתחילות לשדל אותו לשאוף מי ים לקירבן.
תנועותיו הופכות להיות חפוזות יותר ומחושבות פחות. הוא חוטף את
הפנינה ממקום מנוחתה, אך משחרר את הסכין מוקדם מדי. הצדפה בעלת
הלב השבור סוגרת את לועה על אצבעו, שש אמות מתחת למים. מצוקת
האוויר דוחפת את סכינו בתנועה בלתי מחושבת, שמאלצת שוב את
המלתעות להיפתח, אך גם חותכת פיסה קטנה מאצבעו, ומותירה אותה
לעד בפיה, שנטרק בהדהוד עז ועמום - זעקת אובדנם של שוכני
מעמקים. הוא עולה במהירות אל פני המים, וממלא חזהו באוויר טרי.
בכף ידו המדממת מונחת פנינה ענקית. הוא מתבונן בה קצת, מחייך.
"פנינה יפה" - אומר לו השייט בסירה כשהוא לוקח אותה מידיו,
ומצרף אותה אל ערימת הפנינים שאספו שאר השולים. השולה עוקב
אחריה במבטו, עד שהיא נבלעת בתוך הערימה. פנינה בין פנינים. |