תבשיל העוף שכה אהב
בסיר רחב על הכירה
ריחות מבוזבזים מגרים מחשבות
עוד רגע קט היה כבר בא
מגיח מאחור
טועם בעמידה
כעת
חתולים רעבים משחרים לפתחה
מייללים חרישית תפילת קינה

והיא אפילו לא בוכה
הדמעות יבשו כולן בשואה
מביטה על ידיה המקומטות
חרושות עשרות שנים של אהבה

על עדן החלון
לימונים טריים מהעץ בגינה
מצחקקים צהוב
השמש מלחששת על המפה
ובריזה קלילה של אביב
מבזרת את אדי התה
מביטה על הכיסא הריק מולה
משענתו השבורה כבר לא תתוקן
חיוך קטן עולה על שפתה

והיא כלל לא בוכה
הדמעות יבשו כבר מזמן
חופנת פניה בידיים מקומטות
חרושות רגעים חולפים של טינה

אלבומים ישנים מסודרים בשורה
מצודות של זיכרונות אבודים
שובל שביס שחור
על הכורסא
הקבקבים השחורות מיותמות
תחת השידה
הפאזל שהתחילו
טלאים טלאים צבעוניים
ממתין לשובה

והדמעות חנקו את גרונה
עולות מכל נקבובית בגופה
מביטה על הקיר מולה
ספוג חמישים ושלוש שנות אהבה