[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אמילי עמנואל
/
זה כל הקסם

השיר המשולב בסיפור הוא "זה כל הקסם"
- מילים ולחן: נמרוד לב.


מסתכלים עלי כל הזמן
מה הם רוצים
מה אכפת לי בעצם
אומרים לי שאני חצי בן אדם
והיא חצי משוגעת
אבל זה כל הקסם


כשאני הולך ברחוב אני יכול להרגיש את המבטים ננעצים בי. מבטים
חודרים, כמו חניתות ארוכות ופרימיטיביות שמחוררות לי את הגוף.

לאנשים יש נטייה לא לסבול את השונה מהם, להתנשא מעליו, לגרום
לו להרגיש נחות ומוזר.
כשהם רואים מישהו עם נכות, בכיסא גלגלים, הם מסובבים את מבטם,
עושים כאילו הם לא באמת מסתכלים, אבל עמוק בפנים הם יכולים
להרגיש את גלי הסלידה, ובמקרים נדירים גם רחמים, גועשים בתוכם.
אותו דבר כשהם רואים מישהו עם פיגור שכלי.
אותו דבר כשהם רואים אותי.

כשהיא הולכת ברחוב אנשים לא מנסים להסתיר את מבטם.
היא אמרה לי פעם שהיא מרגישה שהלחישות שלהם, כשהיא עוברת לידם,
הן כמו נמלים אדומות- עוקצות ומוצצות דם.
פעם היו כמה שלקחו את זה צעד אחד רחוק מדי, וזרקו עליה אבנים.

נשארו לה מהתקרית כמה צלקות, אבל היא אמרה שהן לא משמעותיות,
כי הצלקות האמיתיות חרוטות לה עמוק בפנים.

כשאני רואה אותך
אני רואה את מה שבא לי לראות
אותך
כמו שאת כשאת פורשת כנפיים
אני צייר ואת זמרת בארים אדומה
אני מוכן ואת רוקדת בתוך הנשמה
ואין דבר יותר נכון מאותה הנשימה


בפעם הראשונה שראיתי אותה הייתה בבאר עמוס עשן ומשקאות. היא
ישבה על כיסא ארוך וגבוה, שהיה מונח על במה צדדית וחשוכה.
גיטרה ישנה וחבוטה הייתה מונחת לאורך רגליה הארוכות.
פנס אדום האיר עליה, וכמה יפיפייה היא הייתה באור האדום ההוא.


ישבתי לבדי בשולחן פינתי שהיה אפוף בחשכה, וידי שרבטה קלות על
בלוק נייר. לא יכולתי להסיר ממנה את מבטי. היא שרה בקול צורמני
מעט, לא בדיוק בקצב של השיר אותו שרה.
בשלב מסוים מבטינו הצטלבו, וחייכת. נשימתי נעצרה וליבי החל
לדפוק מהר יותר.
כשהסטת את מבטך הבטתי על בלוק הציור.
יצור מדהים הביט בי חזרה מהנייר.
את.

כמה זמן אני חולמת בהקיץ
משתדלת להציץ אבל אין כלום בעיניים
גם מילים הן ריקות כמו האוויר שאני נושפת
כל הלילה נושמת ונושפת
מתאדה לשמים


כשאנחנו שוכבים אחד לצד השנייה במיטה הזוגית הגדולה שממלאה את
החדר הקטן בדירה שלנו, את נראית לא מרוכזת, חולמת בהקיץ.
לפתע את מסתכלת עלי, בוהה בי, עמוק בעיניים. אני מחייך אלייך
חיוך קטן שאת מחזירה לי, ואני נושק לך קלות.

לאט לאט אנחנו נרדמים, ואני חושב שכן, אני חצי בן אדם ואת חצי
משוגעת.
אבל זה כל הקסם.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הצילו! יש לי
מברג תקוע בראש!

אני יכולה לסובב
אותו...
אוי, זה דווקא
נחמד!

עוסקת בסחר
דוקים מזוייפים


תרומה לבמה




בבמה מאז 24/3/06 16:02
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אמילי עמנואל

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה