עד מתי תזעקי אלי ארץ מולדת?
בחום, במחנק בקרבות עד אין סוף
מסתכלת אלי, בעינייך התכלת
בלסתות פעורות מאיימת לטרוף
מאות רבנים מביטים לשמיים
אלפי גיבורים טמונים כבר בחול
דם ודמעות זורמים בך כמים
ובאלף שבילייך פוסע השכול
חורצת לשון, מפסקת רגליים
מפלרטטת עם כל מי שצר אל יופייך
כזונה מקצועית מרעידה עפעפיים
משטה ברואייך, הנה את ואינך
עד מתי תזעקי אלי ארץ מולדת?
איני אלא הלך על פני חורבנך
עד מתי תזעקי אלי ארץ מולדת?
האם לא ידעת, לא אני מושיעך.
בלהט החרב נדרתי לך נדר
ואת מחייכת אלי מרחוק
לשווא מתחבט ונרמס תחת עדר
ושוב מנסה עקבותייך למחוק.
מי יוכל לך? אמרי נא, הו ארץ מופקרת
אל מי תישאי את עינייך כעת?
הן בכל לב אנוש אדמתך מבערת
אמרי, מי יוכל כאבייך לשאת? |
