אז פגשתי בחורה.
היא הייתה בלונדינית ואני התאהבתי בה.
כל מה שרציתי קרה.
שכבנו.

כשהיא סגרה את הכפתורים בחולצה היא אמרה לי שהיא רוצה שזה יהיה
ברור לי שמדובר במקרה חד פעמי, ובו זמנית כיפתרה לי את כל
מערכת היחסים שבניתי לי ולה בראש.

(היא ללא ספק הייתה בת מלוכה בגלגול אחר).

בזמן שהיא שמה את המכנס אני חיפשתי דרך מקורית לגרום לה להישאר
בלי.לא בגלל שרציתי לזיין אותה שוב.
פשוט לא רציתי ללכת משם.
טוב בסדר, אולי גם קצת בגלל שרציתי לזיין אותה שוב.

אני חוזר אחורה לרגע;
אחרי שגמרנו הכל ושכבנו במיטה הסתכלתי על הנקבוביות שהיו בעור
שלה.החלון היה קר והיה לה עור ברווז, אז ראו הכל יותר טוב.
לרגע לא היה לי אכפת להיות אחת מהן.לחיות איתה לנצח.לטוב
ולרע.

ירדנו למטבח.
"אתה רוצה לאכול משו?"
"לא תודה"
"אתה בטוח? אני אעשה לך מקושקשת בת זונה..."
(היא אמרה מקושקשת.
וואו.
יקח לי הרבה זמן לשכוח את הבחורה הזאת.)
"לא, לא. נראה לי שאני אזוז"
"טוב, איך שאת רוצה..."

הלכתי.

(דביל !)

פה זה נגמר.

טוב, אז נניח שאני בספינה בסדר.
אני כמובן רב החובל ואין לי עוזרים או משו כזה.
הים הוא לרוב שקט, אתם מבינים, ובאמת שאני נהנה ככה לשוט לבדי,
מידי פעם לעצור באיזה אי ולהשתקע שם לחודש חודשיים.
אבל החלומות שלי לא שונים מאף אחד אחר וכמו כל מחפש ארצות
שמכבד את עצמו (אני מכבד את עצמי), אני שואף לגלות ארץ חדשה
ולהשתקע שם לתמיד.

אני אוהב לאהוב, אתם מבינים.
ופה זה מתחיל, הדפיקות הזאת שיש לי בראש.
חוסר ההבנה שזה לא הולך כמו שאני חושב שזה הולך.
שאי אפשר סתם לראות מישהי ברחוב ולהתחיל להריץ בראש סרטים על
איך שאנחנו מתחתנים וחיים באושר ואושר.
הדברים האלה לא קורים.
סליחה.
הם קורים.
אבל לא לי.
מסתבר...
אז די.
חלאס.
די.

אבל
זה לא פשוט כל כך.
מסתבר...
כי אני ממשיך לחפש.
(ממשיך לשוט לצורך העניין)
עד שימאס לי.
או עד שאני אמצא.
אחד משניהם.
מה שיבוא קודם...