|
אל תפחדי!
אני אומרת לעצמי.
מה כבר יכול
להיות?
הזעקה החנוקה.
הדם ההולם
ברקות
ואני משננת
לא נורא.
לא אכפת.
גם אם סוף,
אם סוף כל סוף
הפחד -
לא מוצדק.
משדלת את עצמי
מתחננת את עצמי.
לשווא. |
|
|
אני לא מבין את
הדולפינים
באילת, מה
מעניין בילדים
עם פיגור שכלי?
או שאולי...?
הבעלים של החוף
כולא אותם
בניגוד לרצונם?
פליפר, חכה אני
כבר מגיע!!!
פיני גרשון, חבר
בגרינפיס, בשיחה
לילית בתחנה
המרכזית. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.