החורף רודף אחר זנבו במעגלים
מחום לקור, עובר בין גוונים.
והגשם יורד בסחרור של טיפות
מתערבל בניחוח של יין ולחישות.

חורף חודר אל דם ותחושה
מזדחל לאיטו מצטמרר בלחישה.
קרח בוער בעורקים ובעור
מתופף מקצבים, מרקד לאיטו.

ואני עם החורף נושמת אותו לאט
רוקדת איתו, מסתחררת אט, אט.
רודפת אחרי רגשות ולחישות
מתבלבלת כך בין התחושות.

והגשם יורד בהר וברחוב
והצבע חולף מאפור- לירוק וצהוב.
והלב כבר נמס בתוכי ומסביב
ועובר ממקצב של חורף, לניגון של אביב.

אבל זה עוד רחוק לא כעת, לא עכשיו
ובינתיים שוכב לו החורף במשכב של זהב
מתערבל מסתובב מתלבט בין גווניו
בודק, מחפש את האביב בין שביליו

מחפש, מגשש ואני אחריו.