עוד אחד עבר,
ואני חושבת
למה השתדלתי כל כך הרבה להיות יפה,
אם אתה בכלל לא מסתכל בי.

אני פגועה,
ומנסה להבין למה
כל כך השתטיתי
וממתי כל כך השתניתי,
ונהייתי בן אדם סלחן.

עוד אחר עבר,
ואני נוסעת הביתה עם זנב מקוצץ,
נרדמת דרוכה כי
אם תתקשר
ולמה עזבת אותה, ולמה אתה אוהב אותה,
ולמה אתה חוזר.

אני כועסת,
כי היית כל כך מקסים,
וזה גרם לי לשכוח את כל מה
שבניתי והרסתי שנים,
ושברת לי את השגרה בחיוך,
ופרצת לי גבולות מחשבה

לעזאזל...

עוד אחד עבר,
אני לא מרגישה את הגוף שלי,
ומחשבת שקרים
מה אתה אומר לה
נגד
מה אתה אומר לי
וחושבת
אם גם אותה אתה מזיין על הדרך,
או שזה שמור רק בשבילי.