עדי מולדן / תקרה מצולקת בוהה בי |
ואני שכובה על בטני
מנסה שלא לראות אותה, שלא תראה אותי
אך ללא הועיל.
כפות ידיי מסתירות פרצופי ממנה
אבל היא ממשיכה בוהה
מבטה לח והיא שותקת בלב רפוי
ופינותיה נאנחות, מבקשות שאשוב
מהמקום אשר אליו זחלתי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|