עַכְשָׁו, כְּשֶׁכֻּלָּם פֹּה מְדַבְּרִים עַל מָוֶת,
זֶה גּוֹרֵם לָךְ, אַתְּ אוֹמֶרֶת, לְהַרְגִּישׁ שַׁיֶּכֶת.
וְאוּלַי, לֹא הַמִּלִּים הֵן, אֶלָּא הַפָּנִים אֲשֶׁר
דוֹבְרוֹת אֵלַיִךְ בְּשָפָה מֻכֶּרֶת - מָוֶת.
אֵין לָךְ, כִּדְבָרַיִךְ, "חֲוָיוֹת צִיּוֹנִיּוֹת",
גַּם לֹא "עִנְיָן רוֹמַנְטִי" כִּבְיָכוֹל
אוֹ הִתְמַזְּגוּת עִם אֵיזֶה "טֶבַע אֱנוֹשִׁי".
בִּכְלָל, אַתְּ מִתְקוֹמֶמֶת נֶגֶד הַגְדָּרוֹת,
אֲבָל מִתּוֹךְ אוֹתוֹ מַבָּע,
כְּאִלּוּ מִתְהַוָּה לָהּ שֻׁתָּפוּת
בֵּין תּוֹדָעַת חַיַּיִךְ וּמוֹתָם.
עַכְשָׁו, כְּשֶׁכֻּלָּם פֹּה מְדַבְּרִים עַל מָוֶת,
זֶה גּוֹרֵם לָךְ, אַתְּ אוֹמֶרֶת...
וּלְפֶלֶא הַדָּבָר, כֵּיצַד זָרוּת גְּמוּרָה
הוֹפֶכֶת פֶּתַע לְנוֹחָה מְעַט יוֹתֵר.
מאי 2006
יום הזיכרון תשס"ו
ל- א. - יקירתי המהורהרת |