באתי אליך עטורת שריונות,
מחצרצת בכזבים
מנפנפת בנשק האור,
כמו אינדיאנה ג'ונס אידיוטי.
מטווסת במעגל שוטים.
קיבלת אותי אליך, איש
מתבוססת באגו, עטורה במשחקים
ולובשת פחדים כמחלצות
הלובן היחיד שהיה בי,
מקל הצליינים שאחזתי
בתקווה לשינוי.
במגע ידך התחילו לנשור ממני
פיסות פיסות של סמרטוטים בלויים
ולאט לאט נחשפה נשמתי
ואתה, חף ממשחקים,
מראה לי צחור ה'אני' שלי
האהבה שלך, מפתח נשמתי
נגעה בארץ לא נודעת לי
ולקחה אותי לעונג הקיום שלי
ולמדתי לאהוב.
זכה כתינוק
אני רוצה לעמוד מולך
היום
עירומה מבפנים ומבחוץ
אוחזת רק במקל צליינים
לצעוד איתך. |
