כל פעם כשאת מתחילה להתפרק לי ,
אני מוצאת עצמי רצה סביבך עם שפכטל חלוד,
מנסה לסתום את החורים,
את המקומות שהספקות בך, בי ובנו
פתאום מחוררות בך סדקים,

בזירה אפלה אני נלחמת בך,
עלייך,
על האהבה שלך.
הכפפות שלי מרופדות
בחום, אהבה ומילים,
לרגע אני לא חושבת שאת אוהבת פחות,
אולי אותך,
לא אותי.

הגונג מקיש, עוד סיבוב עבר,
האור נדלק
ושוב נצחון, שתינו עדיין עומדות ,
מותשות באמצע הזירה.
העוזר מפשיל את הכפפות
והכרוז מרים ידי המנצחים
ידיים כבדות מעייפות
אצבעות מדממות.