אתה יושב איתי במגרש ספורט הנטוש בלי מעש ופואנטה ושואל אותי
במבטא הספרדי הילדותי שלך "מה זה אושר?" ומחכה לתשובה לאחר
שתיקה ממושכת שלי במין חיוך שובב כזה.
אני מנסה להסביר ולתאר לך שאושר הוא הרגע שמגיעים לבית המחומם
מתוך סופת גשמים סוערת ברחובות או טבילה של כפית סופלה שוקולד
חם בגלידת וניל והרגע הזה שמכניסים אותה לפה, גם חיבוק טוב של
אמא, או הרגע שאחרי מבחן מפרך, פרח יפה באמצע טיול משעמם במדבר
שומם, ביקורת חיובית מאדם מוערך וקשוח, שיחת טלפון טובה עם חבר
טוב או פתאום לפגוש חבר ותיק ואהוב במקום הכי לא צפוי, חולצה
יפה וחדשה, מתנה שקולעת לטעם שלך, שיר אהוב שמושמע פתאום
ברדיו, מופע בלט מרהיב או כרטיס בשורה הכי טובה לסרט שרצית
מאוד לראות (אפילו שהגעת שלוש דקות לפני תחילת הסרט)... אני
מספרת לך על שוקולד בלגי שאבא הביא מהדיוטי פרי ועל מנוחה תחת
קרני השמש בגינה ביום אביבי וחמים.
אני יכולה להמשיך שעות ולתאר לך רגעים קטנים ויפים שבונים את
האושר הפרטי שלי אבל איך אני יכולה לתרגם לך, לזקן שלך ולמבטא
הספרדי הזה שלך שאושר הוא בעצם לשבת במגרש ספורט בלי מעש, ככה
סתם איתך.