אין עוד למה לצפות,
מגע הבד מלבה את התחושה.
התקרה לאט מתקרבת לכיווני
חרש אומרת - זהו הסוף.
צעקות מהדהדות נשמעות מקצה המיטה.

אף חלום לא יוכל לעורר
המיטה התפשטה בלעה את כולי.
סדינים קרועים מתמזגים,
בעור הכבוי מתפורר עם השנים.

דבוקה לכרית, עיסת הגבס שוב  
מתבוססת  בדמי, שארית השפיות האחרונה
חילחלה אל עבר הרצפה.
וכה מרה לי השתיקה הזאת שבה אתה עוטף אותי.

וכל הזמן זה היה במודע.
הקירות לי צוחקות,
מבטן צורב לי אני כבר רגילה.
הגופה תשכון בבטחה
לא תפרוץ לעולם מגבולות המיטה.

15.12.05
בעקבות פסל מעיסת גבס של ג'ורג