מרחוק בא זר , קצת מו ז ר
יושב על עננים
מעל ההר , אם מצפינים
יש שדות של תלתנים.
הוא נושא העול , התקווה והשאול
ומפזר אותם בגשמים.

מרחוק הוא  בא
אל הלא מודע
יושב לו בתוך הזמן
המראה מטע
הוא לא כזה
ולא היה כאן מעולם.


מחובר לאויר , לנשימה
לגלים של אהבה
הוא רואה הכח
שוכב לו בנוח
סופר זיכרונות, מן הסתם
לא מכיר את עצמו
כמו שהיה רוצה
מעדיף להיות שונה.


קיפלי הזמן בגופו הנם
ביטלו את הגאות
השקיעות שקעו
והזריחות רצו
אבל לא היה להן לאן
נדידת החורף תגלוש  דרכו
תשים קץ לכל ותעיר אותו
והזמן ישוב  לכאן.
והזמן ישוב לכאן.