נועה של הים / שברים משתקפים |
ובה רק אני לבדי,
וראיתי אותי ילדה עצובה,
מבקשת תשובות מעצמי.
חייכתי אליי, שם בתוך המראה,
חיוך מאולץ, מזויף,
רוכנת לעבר הדמות השפופה,
הלוחשת - "עזרי לי" - באף.
ניסיתי למחות דמעות חנוקות,
ממראה בה עמדתי אני,
ונותרתי זולגת, חסרת מנוחה,
רק כתם של אצבע מולי.
לקחתי פטיש, ומוט לו ארוך,
ריסקתי פרצוף - הוא שלי,
ואספתי שברים מרצפה אפורה,
של מי שעדיין אני.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|