בארץ קטנה, יש עיר גדולה, שם חיים אנשים בינוניים.
הם נושמים ונושפים, ישנים וקמים, לפעמים גם עושים ילדים.
זה סיפור שסיפרו לי והנני נשבעת, שקרה לא מזמן שם בעיר,
יש אומרים שאמת הוא, יש אומרים ששמועה רק, מי סיפר לי? לא
אסגיר!
זה סיפור על אדם, בינוני כמובן, בקרוב ימלאו לו שישים.
ילדים לו שלושה, אישה שגורשה, ג'יפ, שטחים, ירושה
נע בין אישה לאישה ואל תשפטו, זה עניין של גישה!
אך אומרות השמועות, שם בעיר הגדולה שמשהו איתו "קרה" לאחרונה.
גדלה לו הכרס, צמחה הקרחת, יש אומרים ששכח מהי מקלחת.
הוא רק ישן ואיננו קם, אינו רוצה לראות את יופיו של העולם.
הנשים שבאו עכשיו הן הולכות וזה לא בגלל שמהראש נושרות לו
שערות...
בברז הכסף המים חלודים והרי זה פלא הילדים כמעט אינם מבקרים.
הג'יפ, השטחים והירושה נאלצו להיפרד מבעליהם בעת כה קשה!
על חברים אין בכלל מה לדבר, הם כבר ממהרים לעשות עסקים במקום
אחר
באמת היה תמים כשחשב שמישהו יישאר, גם הוא במקומם היה ממהר
כן, החיים מהירים פה בעיר הגדולה, למרות שזוהי ארץ מאוד קטנה
לאיש הבינוני שלנו לא נותרה שום ברירה!
הוא נסע לפרדס ולא כדי לקטוף תפוזים
אך לפני זה כתב הוא מכתב לילדים
"תדעו שאהבתי תדעו שאוהב
לא רוצה להיות לכם לעול על הגב"
בפרדס נטוש, מחוץ לעיר הגדולה
ירייה אחת בראש את חייו נטלה.
לא אמסור את שמו, לא אגלה פרטים
אבל אחד כמותו כולכם מכירים...