אני יושב בביתך, מביט בך יושנת.
חושב ותוהה, על מה את חולמת.
את לצידי או שמא הולכת?
את מחשבתי את לוקחת ובאהבה מלטפת.


וכשבחוץ סערה, ידיך בידי.
עיניי לענייך, ואת יושבת לצידי.
קוראת את מחשבותיי , כמו ספר פתוח.
אני עף במבטך, עף כמו הרוח.

אני מביט בענייך, נגיעה בשפתייך
ליטוף ללחייך, והרעד בענייך.
הוא אומר לי הכל, מספר את חייך.
פחדים, אהבות, הכל בענייך.
והמבט לי אומר, את מה שבפנים.
המבט לי מספר, אלפי סיפורים.

אני מרגיש איך היום, נהיה שוב בהיר.
אני מרגיש את החום, כשבחוץ קר וסגריר.
לא רוצה לאבד את אחיזת ידייך.
לא רוצה לשכוח, את המבט שבענייך.


את הולכת, לא נפרדת לשלום.
את נעלמת, כברק לאור היום.

[פזמון]
אני צורח לבורא עולמים, אומר לו תחזרינה
היא הייתה הכל בחיים.
היא הייתה כמו השמש, שבחוץ רוח פרצים.
היא הייתה לי הספר, שלא כתוב במילים.
היא הייתה לי הזוהר, היא הייתה הנשמה.
היא הנפש בתוכי, ועכשיו היא הלכה.
היא הייתה לי האור, בימים חשוכים.
היא הייתה לי הכוח, להיות בחיים.


לאן הלכת? ואת לא חוזרת.
נקטפת מהעולם , אך אהבתי לך נשמרת.
בכל יום, דימעה לי נופלת.
אני כואב, אני אוהב.
הלכת, ואת לא חוזרת.

נשארו לי רק תמונות, לא יכול כך לחיות
אני הולך אחרייך, אחרי העקבות.
אני הולך בעקבותייך, לעולם החלומות.
אני אגיע אלייך ונוכל שוב להיות.

אשב לצידך, ושוב ואקרא בענייך
הן יאמרו לי הכל, כשאנשוק לשפתייך.
אך נלקחת, ולא תחזרי.
מבטך לא ישכח, את הנפש בתוכי...

תגובות יתקבלו בברכה.
נ.ב: מכוון שזו היצירה הראשונה [שאני מציג כאן] חשוב שאציין
כי שמי אכן יוסי גיספן, אך!
איני אותו משורר מוכר, אלא אדם נוסף, שאוהב לכתוב, בשם:
יוסי גיספן