בית 1:
אז פגשתי את האחת ויחידה
אחת כמוני עם אותו חוט מחשבה
עם אותו ראש, של אחד סגור וביישן
והיא אחת שעוזרת ועושה אותי עקשן
עקשן לחפש את האהבה ולגלות שהיא לידי
ולשמוח שמצאה את אותי האמיתי
הכריש מצחיק עושה שטויות לפעמים
ומתקן ת'טעויות שאנחנו עושים
מדבר איתה כל לילה ששוכב על המיטה
לידה מרגיש אני כמו בן-תמותה
הרצון שלי אליך הולך ומתגבר
נושם נשימה... ומתאפק לא לספר
פעם ב - אני רץ יותר מידי מהר
ממהר לדעת מה מאחוריך מסתתר
ריבים הורסים קשרים אבל עדיין מקווים
שנחזור ונהיה זוג מאושרים ממש כמו בסרטים...

פיזמון (משהו בסיגנון דיכאון)

בית 2:
הראתי לך את הבית הראשון שאני כתבתי
אהבה בה השקעתי ולי בפרצוף זרקת לי
בשניה הפכת למישהי אחרת
למישהי שמסתירה משהו בדרך מסויימת
גיליתי את מה שמסתתר לי בתוך הלב
שמת זין הלכת למישהו אחר, ולא שמת לב
שאותך אני אוהב ואיתך אני מאושר
גרמת ללב שלי להיות שוב מחורר
אחרי שסגרת אותו בזכות פנייך
הפנת לי את הגב ויותר לא שייך אלייך
אמרתי לך שהכל בסדר, הכל כרגיל
הרגשתי שבין אהבה לאכזבה, לא מבדיל
את בוכה בגלל שאת בחרת
בין מרחק לבין אהבה כנראה שוב ברחת
הרגשתי שאת החצי השני לפחות מצאתי
ובוכה בגלל שהוא היה יותר מידי רחוק לי?

פיזמון(משהו בסיגנון דיכאון)

בית 3:
שואל את אלוהים למה אני שוב בוכה?
שוב בוכה בגלל אהבה, דמעה אני מוחה
15 שנה תקוע לפחות טיפה נגעתי
באהבה אמיתית שבחיים שלי לא הרגשתי
ממשיך לכתוב ומעתיק מילים אחרונות מהשיחה
נזכר בימים הייתי מדבר איתך מתחת לשמיכה
אבל הכל נשבר לרסיסים לחלקים קטנים
שאני רואה אותם, כאילו, היו שוב שלמים
אני ממשיך להאמין, להמשיך להתפלל
את גרגיר אבק היחיד שגרם,לי להשתעל
הייתי בסרט טוב של אהבה ועכשיו הוא נגמר
אני לא אשב ויחכה לשידור החוזר שמחר
אני ממשיך בדרכי ועדיין שואל
למה הוא ככה איתי למה אני סובל
לא מצליח להיות בשקט ולבקש בקשה
בחורה שתהיה איתי ותחזיר הכל באהבה...

פיזמון (משהו בסיגנון דיכאון)