ואני זוכרת את הרגע ששברת את ליבי,
את המילים שפילחו את ליבי כמו חיצים,
מילות הארס שנשתלחו בי על מנת לפגוע,
איך עדפתי אותך מעלי,
רצה החוצה.
לא רוצה לתת לך את הסיפוק לראות אותי בוכה.

אבל לא בכיתי.
אני לא יודעת איך לבכות,
ואת הכל אגרתי אצלי... כמו פצצת זמן שמתקתקת.

אני הרשתי לעצמי להתאהב בשנית,
ולקח לי שנה להתגבר על אותו אחד שפגע בי אז,
ואתה אמרת שהוא אדיוט, לא הבנת אותו,
והנה פגעת בי באותה הדרך שהוא,
אותן מילים ששברו אותי אז, אותן מילים הנחת עלי.

ואני יודעת שאתה לא אוהב אותי,
אם היית אוהב לא היית מזלזל בי כך,
וכל מעשה שעשיתי היה מתוך יאוש למשוך אותך אלי,
מתוך מחשבה שאולי פתאום תאהב אותי ולא רק את גופי.

ואתה אוהב שיש לך ידידה שמקשיבה לצרות שלך,
ואתה אוהב שיש לך מישהי כוסית לידך,
אבל אתה יודע שאני לא אהיה שלך - לא לפני שתתחייב להפסיק לשכב
עם כל האחרות, שתבטיח לי להיות רק איתי.

במקום זה החלטת לפגוע במקום שהכי כואב.

ואני לא יודעת לבכות,
אני אוגרת הכל בתוכי
כמו פצצה,
מחכה ומחכה עד שמשהו קטן - לא משמעותי
נופל על בניין קלפים,
על הדקה
פצצה...

אתה לא יותר טוב מהאקס, ואתה לא יותר טוב מכולם.
כמוך אני מוצאת בכל חור, אנשים שרצים אלי לבכות על הצרות
שלהם,
לבכות לי שהלב נשבר בהם.
אנשים שאני צריכה לבכות, ואני צריכה מישהו שיבין לא לידי.
אנשים שמסתכלים עלי כמו כלי לסיפוק צרכים - חלק גופנים וחלק
נפשיים.

ונמאס לי מכולכם,
מכל מחפשי האינטרסים,
אני לא פסיכולוגית,
אני לא בובת מין.

ונמאס לי מכולכם,
חשבתם אולי לרגע שגם אני רוצה לבכות,
שגם אני רוצה להזיל דמעות,
שגם אני רוצה לצרוח מכאב!

ונמאס לי מכולכם שיודעים טוב שאני שם בשבילכם,
אבל מעטים מכם יהיו שם בשבילי.

והמילים לא היו מספיקות, היית חייב לפגוע חזק יותר.
לשלול ממני את הייחוד - להגיד לי שכמוני יש עוד מאה שיבואו
אליך להיות ידידות שלך.

אתה צריך לגדול חביבי,
צריך להתבגר - לא אני.
כי יום אחד תבין שכולם מסביבך צבועים
במשחק השקרים שבנית לעצמך.

ויום אחד תסתכל לצדדים ותחפש אותי,
ותבין שלא כל כך למצוא אחת כמוני,
שאני לא כמו כולן,
ושאני אהבתי אותך.

ועדין לא בוכה.

ואולי כשתתגבר ותבין שאני לא מחכה לך,
וכמה פגעת בי, ואיך אולי לא תמצא מישהי שתאהב אותך כמוני,
שתמיד תהיה שם בשבילך, שתקבל אותך בלי תנאים,
משהו שאפילו האקסית שלך לא עשתה.

ולא תמצא אולי עוד מישהי שלא תדרוש ממך להשתנות,
תדחוף אותך למצוא מה שעושה לך טוב,
תקבל את המגרעות שלך,
ותסלח לך שפגעת בה.

ואלי כשתתבגר,
אני כבר לא אהיה שם.

ואני רוצה לצעוק עליך,
רוצה להכות אותך.
רוצה לגרום לך לפקוח עיינים.
ואני כל כך שונאת אותך.

הזמנת את כולם אליך, וממני התעלמת.
לקחת אותי כמובן מאליו והנחת שאני אהיה שם בשבילך.
מכיר אותי טוב מדי יודע שאני לא מאלה שיפגעו.
שאני לא רוצה לאבד אותך.

לא מכיר אותי מספיק טוב,
הייתי שם בסרט הזה יותר מדי פעמים,
ואני כבר יותר בוגרת ... ואני כבר שונה...
לך תמצא מישהי אחרת למשחק שלך.

אז אני סולחת אבל לעולם לא שוכחת.
ואני לא מוחקת מהחיים,
אבל אני לא נותנת הרבה הזדמנויות.

תפגע בי עוד פעם אחת,
תאמר מילים ארסיות,
תזלזל בי,
תיקח אותי כמובן מאליו,
או פשוט תשכח שלהיות ידיד אומר
להיות שם גם בשבילי - לא רק לך.

ואתה לא תהיה בחיי.

ואני עדין שומעת את אותן מילים,
מרגישה בליבי כאב מפלח.

דמעות בודדות נאגרות בעייני. מתייבשות באותה מהירות שנוצרו.

והכל מתמוטט מסביבי,
ואני לא רוצה לתת לך את הסיפוק לדעת שגרמת לי לבכות.
כי שאתה בכית - הייתי שם בשבילך.
ושאני בוכה - אתה מלא גאווה.

אני רק מקווה לא לבכות לידך.

ושוב נזכרת,
במילים הארסיות,
במעשים המזלזלים הפוגעים,

ואני בוכה,
כי חבל לי שאני מאוהבת בך.
שבזבזתי שוב הכול על הבחור הלא נכון.

ואני מנסה להבין למה.
למה כל כך קל לך לצחוק עלי ליד אחרים ?
למה  קל לזלזל בי ולחשוב שאהיה שם מחר ?
למה אתה חושב שאני לא באמת כועסת ?
למה אתה רוצה בי לפגוע ?
ולמה אתה חושב שאני תמיד אסלח ואהיה שם מחר ?

ואני אומרת שלום.
מקווה שלעולם לא תדע כמה אהבתי אותך.


שלך