ביקשתי לסלק מעליי את קרני השמש

את השארית שנותרה להמיר ב-תם ונשלם

כי חפצתי בשקר במקום באמת הגלויה

ומרדתי באהבתך כשכבשתי אהבה זרה

בלילות ללא שינה כשבכית את שמי לשנאה

שעות מתות נאספו לרגלינו בשתיקה

ואין לי אותך מלבד צל של דמותך

וריח בושם מתוק המוכיח כי גם ברגעים האחרונים

החצנת נשיותך ויופייך לכבוד נוכחותי ולראשונה גם לכבודך.

כעת, אתן לך לשתות לרוויה מדמי המורעל

מצמרת נפשי אקטוף את חולשתי ואניח בך לשם תגני

ואתבונן כיצד אינך מגינה עוד אלא נוטשת בהליכה איטית

תוך כדי מבט לאחור ודמעות מספר-כאינספור.

מעתה, יתמות תהיה שמי ואיש לא ייקרא לי

זוהי בדידות תהומית אשר הזמנתי בעיוורון עיניי

והיא מחלחלת אל גרעין לבי

כמי גשמים לאדמה.

נוטף עליי לעג בגידה נתעבת

מרטיב גופי ולא נותן להימנע

מציין פעם אחר פעם טיפה אחרי טיפה

את נפילתי בשבי זרועות אישה שונה.

ביקשתי לסלק מעליי את קרני השמש

ואת השארית שנותרה להמיר ב-תם ונשלם

לדומם נשימות שעוד נותרו בי.

כי מה טעמן של חרטות אם לא מר...?