בתוך השקט שלנו
מתקתק השעון
אני שולח יד
אל פנייך
מלטף אותן
בלי מגע
לכול אחד יש צורך
ואז הכול כמו נרדם
עד הפעם הבאה
את משרטטת קווים
על מפה לבנה
בסוף תהיה לנו ארץ, יהיה לנו בית
עד שנכבה את האור
עד שנוכל
לחזור בחזרה
אל המסתור
בתוך השקט שלנו
חלמתי אותך
ואת נעלמת
רוקדים בשתיקה
מגע אחר מגע
ואז הכול מתפורר מעצמו
מתקלף
ולא משאיר לנו סיכוי להיות
את מציירת קווים
בסוף תהיה לנו ארץ
אם רק נדרוש
יהיה לנו שקט
מול חומות הברזל
מול קיר ענק
חלמתי אותך
בזמן שאני מתנדנד במיטה
מתפלל, מזיע כולי
שולח יד אל הגדה השנייה
אולי את הלכת לאיבוד
לאט לאט
משיל מעצמי כול מחשבה אופטימית
עד שהכדורים נורים
עד שהזמן מתחפר
בתוך השקט שלנו
לא יכולנו להשאיר עקבות
לא יכולנו לנצח שום דבר
ביקשתי לגעת בך
עד שנאבד שכבות
ונביט על עצמנו מהצד
חלמתי אותך כול לילה
עד שהחושך הפך לאור
ואת שרטטת במפה הלבנה
את גבולות הארץ
רק אני, הבטתי בך מרחוק |