ונסענו לאט במכונית
היד שלך
החלומות שלי
מהחלון, יכולנו לראות את הים
מול ההרים
ושניים, שעוד מחכים
את אהבת לספר את הסיפורים
אהבתי לחשוב
שזה אמיתי
מביט בפנים שלך
הן מחייכות
ואני מביט על השלטים
הגענו קרוב בלי לגעת
אהבנו בלי לחפש פתרונות
כאבים ושקרים
ככה נוסעים, ככה עוזבים
בלי להמשיך אחרי הגבול
עצרנו, שזה היה מחניק
מביטים אל השוליים
יש שם כמה שלעולם לא נעלמים
ואת שולחת את היד
מלטפת
אני מנסה להירגע
זה תמיד קרוב
עד שזה מתפוצץ
לא יכול לראות
הבטחנו חיים שלמים
אחר כך כתבנו אותם בשירים
ונסענו לאט
כמעט בלי להרגיש
אולי רצינו יותר
אולי היה לנו פחות
בסוף נתרצה
יורדים בכביש עפר
את אומרת, עוד לא מאוחר
המהומות נחלשו, עכשיו תורנו לעזוב
אוסף של משפטים הופכים לשיר
ואת מספרת סיפור, ואני מקשיב
שירים בלי כאב, אנשים בלי פנים
חוזרים לכביש הראשי, מכוניות נוסעות מהר
אנחנו מאטים
כול מה שהיה לנו, מתחלף בחלומות
את אומרת, שנחזור, נתחיל מחדש
ואני חושב, איך לא ידעתי  פעם
לומר לך כמה שאני אוהב
בלי לחפש רמזים
על הכביש בחזרה
שנינו שתקנו
כמה אפשר לחפש
כמה אפשר לקחת, ממה שאין