הודות לחווה - שהשיאה.
והודות לאדם - שנגס.
אנו עוברים חיים - כך.
בעולם של מה בכך.
יכול היה כבר בבראשית,
את זרע הרבייה - להשית.
אך תמיד ראה 'כי טוב'.
והוסיף 'מאד' - הכי טוב!
ומה כוונת ה' הודו,
במרומי עולם - ברומו.
שיהיו רק שניים?
ערומים ללא גירוי,
ללא דעת - חשק,
לרביית המשק?
שניים לבדם לטייל בגן,
ללא ריבוי והשבחת הזן.
אזי למה, מכל יער העד,
הזהיר הוא מעצי הגן.
ללא סיכוי של סיכון,
שלא יתמקדו ויתפתו?
ואולי הייתה הבריאה
כה גדולה ומושלמת.
שניחם לו האלוהים
להרבות אדם ועניין.
שהרי כל התנ"ך
על פשוטו ומדרשים,
עומד על ביס הנגיסים.
ככל שתגביה למרומים
תרד תתפתל לעומקים.
ולצד עם טיפוחי סגולה
הציף הוא, בעיקר להציק.
עמים, באים ונכחדים.
אין סוף תרבויות,
מתרבות, מתחלפות.
וגם אני, דעת לי משלי.
החטא היה בהפוכה
מן חלק של הבריאה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.