במסדרון הוא מהלך עם חליפה ועם סיגר
ועל פניו נח מבט זגוגי ומאושר
החברים שלו (אם אפשר לקרוא להם ככה)
פעם הם למעלה ופעם הם למטה
יש לו ערימת דפים ועט אחד בודד
והוא בונה והוא הורס ומבאס ומעודד
המקורבים אל הצלחת מסיימים ראשונים
והמשחק הזה שלו נמשך כמה שנים
זה נמשך כמה שנים

קוראים לו שמואל, תעלו לו את האגו
אולי תבנו לו גם פסלים מברונזה ומלגו
ילדים קטנים עכשיו בעננים, ושוב מבול על הארץ

פגז שלישי נטען, תותח יורה צרורות
עובדיה מחטט בפח כמו איש המערות
הילדים של שמואל (שני חיילים, אחת קטנה)
בעוד כמה שנים יהיו מנכ"לי המדינה
ושוב טפסים על השולחן, העט רץ על הנייר
מינויים וחתימות, זה מאושר, הוא מאושר
שמואל במשרד אפור מבריק מעניבות
ובמבט ובגל"צ הוא שולף אותן תשובות
זה תמיד אותן תשובות

קוראים לו שמואל, תעלו לו את האגו
אולי תבנו לו גם פסלים מברונזה ומלגו
ילדים קטנים עכשיו בעננים, ושוב מבול על הארץ

מבול ניטח על כולם, בפנים חם ומוגן
היונה שבסוף העולם עפה גם היא מהגן
וזה מובן, כמה שזה מובן

קוראים לו שמואל, תעלו לו את האגו
אולי תבנו לו גם פסלים מברונזה ומלגו
ילדים קטנים עכשיו בעננים, ושוב מבול על הארץ

(וכל פעם זה שמואל אחר)