רפי בלולו / הרבה אורות מרצדים עלי |
אני מדבר עם אנשים,
הם לא מדברים איתי.
כשאני שותק,
הם פונים אלי.
אני חושב על יעלה,
היא בינונית, ואני אוהב אותה.
יש לה פוני כמו שיש לאחרות,
מסוגנן.
היא עצמאית.
אני מכבד אותה,
היא לא מתאימה לי.
חמישה קירות, לא שווים.
יש לי חדר, ומיטה.
היא ריקה, אני יושב על כיסא,
יעלה לא איתי,
חבל.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|