הטבע בוחר להראות את יופיו,
הם בוחרים להתעלם.

הפרפר בוחר לשבת על פרחו,
הם בוחרים להתעלם.

הזריחה מתעוררת יחד עם הציפורים, השכם בבוקר לכבודם
הם עדיין שכובים על מיטתם, חולמים שאריות של הלילה.

כבר כמה פעמים שעלתה בי המחשבה כי אולי לא יודעים הם?
אולי לא שמים הם לב למתרחש סביבם?
וכי איך אפשר לבחור להיות עיוור?
הלא עיניים יש להם, וכלום אין זה מספיק לאדם שזכה בהם מיום
היוולדו?

מה יקרה ולו ינוחו לרגע אחד בלבד מעיסוקיהם כדי להביט סביבם,
להציף עיניהם בפליאה.

אין הם אלא עיוורים, עיוורים היכולים לראות.