אורחות ימיו היו קפואים
שלגים נערמים
מונחים
הנדחסים לקרחונים

ואינם מפשירים
מלהגים מנהגים
שעטה בחסות
כסות מסעות
רוחות נפשו ההרות נדודים

קבץ
מהעונות הקרות

שעה וגופו עטה בגד דק
ונפשו נישאת למרחק
והיה ישוב בפתח בית-פח

שעה שראיתיו כך שלא שכח
קורותיו
גם באלה הימים הקרים
ועולות הומות
סערות  נפשו
ונחמתו נהלמת
מתנפצת גלים
דמים
בחומות ובחלומות
והיה מכנסן לעור גופו
מכות קור

שגופו נהר שלגים מראשי הרים  
וכך יוצאת ציפור דרכו
למרחב והשעות קרות
שהיה  רועה
מבלי מטה
נושף דרכו אל חום האור
ונוטה
הייתי רואה ומעיר
"עכשיו סתיו וקר"

מדבר על ליבו
להניח על עורו
כסות צמר לשימור חום גופו
המתכלה  לכל עבר
שפתיתי השלגים נופלים ודוקרים
בחולם
אז היה בא ועולה קולו
ופולח בי אופיו  
והולם  
"אין בכסות הגוף אלה הפניית עורף
חסות מחורף הגולים

כאן אין  מסתגלים
גם אם מתכרבלים"

אז הייתי חובק גופו בשמיכת צמר כבשים
שתשמור אופיו

קולות פועים
חמים ההומים וזורמים דמים

בעורקים
השותקים