לעיתים המשמעות מאחורי מילים נעלמת במרווח הצר שבין המחשבה
לדיבור. לפעמים המחשבה מאבדת את כיוונה בין תחילתה לסופה והאדם
החושב הולך לאיבוד בחלל אפור ומסובך.
לאחרונה הלכתי לאיבוד, מחשבותיי מתנתקות לפרקים ומתחברות
בפינות חשוכות אשר לא רציתי להכיר בקיומן. כבדות ועצבות, עצבות
וכאב, יאוש ותסכול. כמו בתוך חלום רע שלא התפוגג אני עטוי עלטה
מכווצת.
אני עובר תקופה לא קלה וקשה לי אפילו לדבר על זה. לפני כשנה
וכמה חודשים אובחן במוחו של אבי גידול סרטני וההתמודדות עם
הרעה הולכת ומכבידה יותר ויותר ככל שהמצב הולך ומסתבך. צריך
להתמודד, אני צריך להתמודד עם רעיון מר וקשה לבליעה. הוא לא
יהיה נוכח בחיי בעתיד, ואולי אצטרך להפרד ממנו עוד השנה. היום
המצב עוד דומה לסביל, הוא מתפקד כמעט לגמרי. אך זאת מחלה של
שינויים מהירים והם אינם לטובה. הניתוח שעבר לפני כשבועיים
הסיר את הגידול האחרון, אך זהו עניין של זמן קלוש עד שהגידול
הבא יופיע אחריו. בכל פעם אני חש שאנו חותרים כנגד הזרם והוא
חזק בלתי ניתן לעצירה, בלתי נמנע. ישנן התרחשויות שכנראה לא
ניתן למנוע אלא רק לעכבן וקשה להשלים עם זה.
הרופאים אמרו לי שאין אפשרות להרפא מהמחלה, אפשר רק להאריך קצת
את הזמן שעוד נותר. הזמן חסר כשאתה שם לב אליו ומכיר בערכו.
כשאתה לא רק יודע שהוא מועט, אלא מרגיש את המחסור, את התקתוק
של השעון.
בתחושתי אני מתמודד עם המצב לבדי. אחי הגדול ממני בכמה שנים,
נשאר מרוחק במובנים רבים ושונים. קשה לו להתמודד עם זה וריחוקו
מדגיש לי את הלבד שלי. חסרה ביננו קירבת אחים מיומנת, טובה
ותומכת, יותר משותפות גורל סמלית על הנייר.
בתוכי תחושה של דמעות כשהן עומדות בתחתית הגרון ומזכירות לי
שמשהו רוצה להתפרץ החוצה בקריעה חרישית וכואבת. "יהיה טוב..."
כך אמרו לי בכמה הזדמנויות אומללות, וכנראה שבאמת אין מה לומר
במצב כזה. מה שנשאר הוא משפט סתום וחלול ונדוש. הלוואי והייתי
יכול לשתוק וזה היה חמים ושקט ובסדר. אבל יהיה הרבה יותר גרוע
מהרע שכבר קרה, וזה לא יהיה טוב.
מעולם לא עברתי סופה כה קשה ועיקשת. קשה לי אף לקרוא את המילים
שנכתבות ביני לבין עצמי. אלך כעת לישון חלומות שאת תוכנם לא
ארצה לזכור. קצת לא מודע עד יום המחר. עוד יום שעבר בשעון גדול
של חול.