קובי יהב / גשמים |
העץ מתפלל לפרחים
שיחלפו הימים הקרים,
הים מתפלל לגשמים
ולסירות הדייגים,
שירוקנו את בטנו המלאה
מעומק יגונה.
הפחד מתפלל לנס
ולתפילות המתייאש,
מבקש לגעת בתחתית
מבקש, אך לא מביט.
מפחד פן אקפא
מעצמת ההרגשה.
ועד שהחלום ישמע,
עד שתקרב ואגע,
עד שאני אלמד ללכת.
ועד שהזמן יובס,
עד שהדקירה תשכח,
עד שאבין שכבר לא יהיו לי כנפיים.
עד שאראה אותך,
עד שבאמת נסלח,
עד שאפקח את העיניים.
ועד שאאמין לעצמי,
עד שאגמל משקריי,
עד שאקבל אותך,
מקבלת אותי.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|