קוראים לי קיווי, קיווי האוהב.
אמא אהבה קיווי, אבא אהב את אמא, מכאן בא לי שמי. אישית, אני
חושב שהאהבה בינהם הייתה אפלטונית, אני לא זוכר חיבוקים או
נשיקות שהוחלפו בינהם, אבל אני נשארתי עם השם המחייב.
קוראים לי קיווי, קיווי האוהב.
בחורות אומרות שאני חמוד, בנים חושבים שאני מקסים, ולי לא נשאר
אלא להיות הידיד האולטימטיבי של כולם, ללטף פה, לחבק שם,
ולאהוב, לאהוב ככל יכולתי. פעם חשבתי שאהבה יכולה להיות רק
עבור אדם אחד, אחר-כך זה עלה לשניים ומשם להרבה, כמו אותו ילד
בכיתה ב'  שאינו יודע לספור.
לעיתים אנשים אומרים לי :"קיווי, אתה אוהב יותר מידי", אני
משתדל להתרחק, לא לכפות את עצמי, אבל לא לזה הכוונה שלהם, אני
פשוט אוהב יותר מידי אנשים, כך שלא נשאר לי כלום לעצמי. קח קצת
אהבה לעצמך, אני שומע אותם אומרים לי שוב ושוב, אבל כאשר אתה
בצד הנאהב זה קל להגיד, נראה מישהו מהם מפסיק לאהוב את כולם.

לאהוב את כולם זה נטל שיוצר בעיות, איך להגיד ל"אחת", שאתה
אוהב אותה כמו כולם רק קצת יותר ? הרי היא בן אדם כמו כולם,
ורק אחר-כך בת זוג...אז מה ההבדל ?
היו תקופות שבהן רציתי לשנוא, להפסיק לאהוב כל כך את כל מה
שמסביבי, אבל עם שם כמו שלי, אפשרות כזו אינה באה בחשבון.
קוראים לי קיווי, קיווי האוהב.
ואז יום אחד הגעתי סוף סוף למסקנה שכולם צודקים. נמאס לאהוב כל
הזמן, נמאס לתת לאחרים ולא לקחת כלום לעצמי. ובאותו הרגע,
התפתח בי משהו בפנים, רגש חדש ; שנאה.

בהתחלה זה היה קל. המורה שלי בכיתה א', כמה שאני שנאתי אותה !
במשך ארבע שעות היא הכתיבה לנו סיפור, ובבית היינו צריכים
לעבור על העיתונים, לגזור את אותיות הסיפור ולהדביק אותן
במחברת. זה לקח שעות. שונא אותה ...פתאום הרגשתי יותר טוב עם
עצמי, אהבתי את עצמי במעט. הבאים היו בוסים שונים, מפקדים
בצבא, אנשים שנדחפו לפני בתור, וככל ששנאתי יותר, אהבתי את
עצמי יותר והרגשתי יותר ויותר  שלם עם עצמי. את האחרונה היה לי
הכי קשה לשנוא, כי די אהבתי אותה,  ניסיתי להיזכר בכל הריבים
שלנו, בכל הרגעים הפחות יפים... והצלחתי, שנאתי אותה, אהבתי את
עצמי, הייתי מושלם !
ולבד.



24.02.01