רו עי פרץ / ממתין |
טובל את שפתיי בהילת הלבנה
עייף זה מכבר וצרוב מכאב
שוב אותה מנגינה שאיני אוהב
אמת אדבר ושוב לא אשקר
לפיית יערות עם לב של מלאך
יופיה מסנוור כניצנוץ יהלום
מסתתרת בינות לעצים שבסבך
עצים של תקווה מפעמים כליבה
עצי אהבה משרים חום על גופה
עצים של שנאה מרחיקים כל אחד
ועצי הגורל לא ישאירוה לבד
לכן עוד ממתין בנוחות של ביתי
ומחכה לגורל שיתדפק על דלתי
יפרוש את השביל מתחת רגלי
אלך בו עד שאפגוש בך
אהובתי
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|