ארבל הכרמלי / השיבי לי ידיי וקולי |
את, בעצם, מפנה לי עורף ונוטלת ממני את יכולותיי
להיות לך אי של אהבה
בים של ניכור ואינטרסים אישיים גרידא.
וכשאני, בלי ידיי, שנטלת אולי בלי כוונה -
מותירך אישה שאין ידיים לקראתה;
אין בי מילים, אובד קולי
ואת הרי יודעת מה זאת אישה שאין מילים לפתחה.
ימייך אולי כבדים מנשוא
אך למה תנדי את הלילות? -
תני לאצבעותיי למוש גופך
ולאפי - לנשום נשמת אפך;
השיבי לי ידיי להציפך בפרחים
ואת קולי - למען לא ייתם שירי.
14/03/06 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|