צלילים מכושפים של רקוויאם זרמו לתוך נפש מוטרפת, דרך גופה
סדוקה, כבלרינה בשלכת, נפלתי למרכז החדר, בקול חבטה.
למשמע הנפילה הצורמת, האקורד הנוגה של הקסם כבה.
דילגתי פעם נוספת, משליכה את עצמי לריקוד בו הגוף והנפש מנהלים
מלחמה.
פה דה שה, רלווה לכיוון הנגדי, ארבסק נכשל, דמי פויינט, טונדו
ופירואט, הרגו זה את זה באותה תנועה.
הראש נעלם תחת הידיים, הגוף התקפל כמו מחניק צעקה, יוצר
כוריאוגרפיה שקולותיה מהדהדים, מנהלים דואל, בתוך העלטה.
דמותי משתקפת דרך צללים וצלליות, אשר בזה אחר זו נשמטים על
קירות החדר, כמריונטות חרס, מתנפצים לחתיכות.
דרך נשירה פתאומית לפלייה, התחלתי ליפול, ללא קול, לשלווה
עמוקה.
התמסרתי לסונטה, לאדג'ו, פעמתי בתוך הצלילים, בנפש הנפרטת
במיתרים של קסם. בגוף מכושף, המלטף תווים...