הוא הביט בה כמהופנט, מתקשה להאמין שהיא בשר מבשרו.
שערה השופע, עיניה התכולות הבורקות עם מבט מלא במשמעות.
מחיאות כפיים סוערות הדהדו ברחבי האולם.
אלמה מיהרה ללכת הביתה, הוא ניגש אליה.
בתחילה לא הציג עצמו אלא החמיא לה על הופעתה המרשימה ויופייה.
"תודה רבה לך", היא אמרה.
הוא היה נבוך מאוד לרגל המעמד.
הוא הציג עצמו בפניה.
אלמה הביטה בו ארוכות, שנים חיכתה לרגע הזה.
מולה עמד אדם מבוגר, שערו מאפיר ועיניו כבויות.
בצבצו מעיניה דמעות.
הוא רכן לעברה, מנסה לנשקה.
אלמה נסוגה לאחור.
הוא הבין מדוע.
ואז החלו המילים פורצות את מחסום השנים לעוף לכל עבר, כמו
ניצוצות אש. אלמה הטיחה בפניו את הגעגועים, הכעס, האובדן
הגדול. "אני כבר מזמן ויתרתי על החלום למצוא אבא, לעומת זו
טיפחתי לעצמי חלומות אחרים, כך שאין לי צורך באבא כיום". ואז
החל מבול הקללות, אלו שאגרה בתוכה: "בן זונה, מניאק, מטונף,
חלאה חסרת רגש, מסריח, אפס, כלום".
ואז אלמה החלה לבכות בכי גדול. העיניים התמלאו דמעות והן החלו
לזלוג במורד הלחיים עד ששטפו את כל הפנים. זה היה בכי חרישי,
לא מלווה ברעש וצעקות. גוש של אבן שהתמוסס.
וכל אותו זמן הוא עמד שם מקבל בהבנה את קבלת הפנים ובעיקר לא
משמיע אף מילה.
מצד אחד אלמה רצתה שיבוא ויחבק אותה כמו אז כשהיתה ילדה קטנה
אך יותר מכל לא רצתה את רחמיו. גוררת את עצמה לדלת מתכוונת
ללכת, הוא עצר אותה.
"חכי אל תלכי עדיין, אני יודע שאני לא יכול לבקש ממך שתסלחי לי
כי אין סליחה".
הוא התפתל בהסברים ארוכים ותפלים.
אלמה עמדה מולו מנסה להיאחז במילים, כמו מנסה למצוא צידוק
הגיוני לעזיבה שלו.
אלמה לא הצליחה למצוא.
היא החליטה ללכת.
"שמעתי מספיק, אני עייפה, שלום".
הוא לא התנגד לה יותר, הוא הביט בה מתרחקת, ליבו נחמץ.
צער עמוק תקף אותו. הוא ידע שזה נגמר. אין לו מה לעשות יותר.
היא פשוט לא מעוניינת.
בדרך מהתיאטרון הביתה אלמה הטרידה את מוחה בעשרות שאלות מה היה
קורה אם וכאשר ואולי היא טעתה שלא נתנה לו הזדמנות נוספת. שנים
חיכתה שהרגע הזה יגיע אבל הנה כשהוא קרה זה לא היה כל כך משמח
כמו שהיא חשבה שיהיה. הוא נראה לה זקן מסכן שמתחרט על מה
שהיה.
היא אפילו קצת רחמה עליו.
אלמה הגיעה הביתה לבתה האהובה ובן זוגה. נעמי קפצה עליה
בחיבוקים ונשיקות ורן עמד ליד החלון מעשן סיגריה והביט בה במבט
אוהב ומלא תשוקה. התגעגתי אמר לה וחבק אותה בשתי זרועותיו
החסונות. אלמה התחילה לספר לו מה עבר עליה אך הוא היסה אותה
בשתי שפתיו הבשרניות, נשק לה ומשך אותה למיטה. "אני אוהב אותך
יותר ממה שאת מסוגלת לדמיין". זה הספיק לאלמה לשמוע את זה,
כולה תקווה שהאהבה הזו תצליח למלא אותה.