השחר סגר על גופך כמנעול,
שעריו אז היו כל-כך כבדים.
עוד בוקר בהיר חיכה לך ממול
ואיתו האישה והילדים.
אור כוכבים כבר החל להתאדות
בלילה נצחי עד כאב.
זו היתה מן שעה יחפה שכזאת
כשהגורל חילחל בך אל תוך הלב.
ואולי בעצם הכל עוד לפניך, כל השקט בעולם,
בשבילנו תמיד תישאר אהוד ואהוב על כולם.
והדמעות זולגות חופשי בסטריאו חרישי,
איך איבדנו אותך בנאדם.
כמו נהר התמסרנו למפל השירים,
כמו איכר המתמכר אל הגשמים.
כשבנית עוד קומות בסולם החלומות
אז ידענו לסמוך על המילים.
בשקט שלך הצלול הכתום
תלית לנו שמש כל השנה.
החיוך המקופל בתוך צניעות, רכות ותום -
זו תהיה התמונה האחרונה...
ואולי בעצם הכל עוד לפניך, כל השקט בעולם,
בשבילנו תמיד תישאר אהוד ואהוב על כולם.
והדמעות זולגות חופשי בסטריאו חרישי,
איך איבדנו אותך בנאדם.
השיר הולחן הוקלט ונשלח לאלמנתו של אהוד - עופרה פוקס.
למעוניינים לקבלו ניתן ליצור איתי קשר. אבנר שימשי. |